האסיפה המכוננת של צ'ילה, המופקדת על ניסוח החוקה החדשה של המדינה, אישרה ביום שבת הצעה מוקדמת שפותחת את הדלת להלאמת כמה ממכרות הנחושת והליתיום הגדולים בעולם.
הצעת הוועדה לאיכות הסביבה, שהתכנסה בסוף השבוע לראשונה מאז הקמתה כמועד האחרון לסגירת ההצעה, קיבלה 13 קולות בעד, שלושה נגד ושלושה נמנעים.
ההצעה, המתמקדת בכרייה רחבת היקף של נחושת, ליתיום וזהב, טרם אושרה על ידי שני שלישים מהאסיפה הכללית כדי להפוך לחלק מהאמנה החדשה של צ'ילה, שתובא למשאל עם לאומי בהמשך השנה.
בהתחשב בכך שהמדינה הצ'יליאנית כבר מחזיקה בזכויות כרייה בסיסיות, אנליסטים תיארו את המהלך כהתקפה ישירה על אינטרסים פרטיים ונתנו לממשלה שנה להלאים את החברה.
החברות המעורבות במינרלים מתכתיים ולא מתכתיים ופחמימנים עשויות שלא לקבל פיצוי על אובדן זכויות הכרייה. בהצעה נכתב כי המבקר הכללי יקבע זאת על סמך ערך הספר של החברה, עם תקופת תשלום מקסימלית של 30 שנה.
הטקסט גם קובע כי פעולות ופרויקטים שהחלו לפני 1993 חייבים להגיש הערכות סביבתיות בתוך שלוש שנים. ויתורים באזורים מוחרגים, כגון ליד קרחונים ועל אדמות ילידים, ייסוגו.
המועצה לאיכות הסביבה - יחד עם פעילים צעירים - הצביעה על טיוטה ראשונה של ההצעה בתחילת פברואר, מה שגרר תגובה מיידית, אפילו מצד השלטונות הצ'יליאניים עצמם.
דייגו הרננדז, ראש איגוד הכרייה הלאומי, המייצג חברות בענף, מתאר את הרעיון כ"ברברי" ו"שגוי באופן חוקי בעליל".
ותיק הכרייה במרכז-שמאל אמר כי המהלך מכוון לחברות ולמשאבים, שיהיו להם השלכות כלכליות ומשפטיות משמעותיות על צ'ילה.
"בהתחשב בגלובליזציה של העולם, הייתי מצפה מהחברות המושפעות לנקוט בהסכמים כדי להגן על האינטרסים הלגיטימיים שלהן", אמר מר הרננדז.
סרג'יו ביטר, פוליטיקאי סוציאליסטי שהיה שר הכרייה ב-1973 תחת ממשלת השמאל המודחת של סלבדור איינדה, כינה את היוזמה "חזרה מטורפת לעבר".
צ'ילה העבירה בשנת 1967 חוק המחייב חברות להיות לפחות 51% בבעלות אזרחים. ארבע שנים לאחר מכן, המדינה קנתה את 49 האחוזים הנותרים והחברה הולאמה במלואה.
"אני זוכר את כל הבעיות שהיו לנו בניסיון למכור נחושת מחוץ למעגל המסחרי, ואני זוכר כשהקונגרס הצביע שלא לשלם לחברה כל פיצוי על אובדן נכסים ורווחים, ולזה אני מקשיב כרגע", אמר ביטר בראיון ל"מרקופרס".
"יש דבר אחד שהוא חלום, משאלת לב", אמר הפוליטיקאי הוותיק. "השנייה היא המציאות, שמראה עד כמה צ'ילה תלויה במעצמות גלובליות (...). לדוגמה, סין קונה כעת שליש מהנכושת של צ'ילה, אז מה האסטרטגיה שלנו לחברות כרייה לאומניות? צמצום היצוא?" ", הוא ציין.
תמלוגים גבוהים יותר
צ'ילה, יצרנית הנחושת הגדולה בעולם ומארחת שניים מכורי הליתיום הגדולים ביותר שלה, נמצאת בתהליך של תיקון החוקה שלה כדי להחליף את זו שבמרכז השוק, שתחילתה בדיקטטורה הצבאית של הגנרל אוגוסטו פינושה.
המדינה ייצרה 5.6 מיליון טונות של נחושת בשנת 2021, כ -25% מכלל העולם, ויש לה כמעט 70 מיליארד דולר בפרויקטי כרייה פוטנציאליים בעשור זה, שרובם לעולם לא יתממשו אם המדינה הלאימה את משאביה.
פוליטיקאים ביצרנית הנחושת הגדולה בעולם גם מכווננים את הצעת חוק תמלוגי הכרייה החדשה שתעלה את המכסים על חברות בהתבסס על מכירות גולמיות ורווחיות.
בדו"ח האחרון שלה, FTI אמר: "אנו מעריכים כי אם המס החדש יאושר, כורי נחושת צ'יליאניים יכולים לראות את שיעור המס שלהם עולה ל 80% ושולי הרווח נופלים ביותר מ -50% במחירי הנחושת הנוכחיים."
אנליסטים סבורים כי בעוד הלאמה מוחלטת, כפי שהוצע, אינה סבירה, הסיכויים למשטר תמלוגים חדש וקיצוני גדולים בהרבה. זה יכול "לדחוף את מערכת המס הצ'יליאנית לטריטוריה של הפקעה מדומה, במיוחד מכיוון שהמחירים צפויים להישאר מעל 4 דולר לפאונד, שזה שיעור מס של 75%".
הם הגיעו למסקנה שצ'ילה יכולה להפוך למדינה עם נטל המס הגבוה ביותר על כריית נחושת, מה שאילץ חברות לבחון מחדש את הכדאיות של השקעותיהן הנוכחיות והעתידיות.
