מחירי הנחושת ירדו השנה בכמעט 20% בגלל חשש למיתון עולמי. בעוד שמחירי הנחושת לא צפויים לצאת מהצניחה שלהם בטווח הקרוב, ענקית הכרייה BHP Billiton רואה שיפור ברור בתחזית מאמצע עד סוף שנות ה-2020 על רקע החשמול.
נחושת נמצאת בשימוש נרחב בתעשייה ובבנייה, ומחירה נחשב למוקד פעילות כלכלית. הביקוש לנחושת נוטה להתחמם כאשר הכלכלה מתרחבת ולרדת כאשר הכלכלה מתכווצת.
BHP, יצרנית הנחושת הרביעית בגודלה בעולם, הזהירה בתחזית לשנה כולה האחרונה כי היא צופה כי מחירי הנחושת ייחלשו עוד בטווח הבינוני.
BHP מסרה כי אספקת נחושת חדשה ממכרות שפותחו לאחרונה בצ'ילה, פרו, מונגוליה ומרכז אפריקה תימשך עד 2024. בינתיים, שוק הנחושת יסופק היטב.
עם זאת, Huw McKay, סגן נשיא לניתוח שוק וכלכלה של BHP, צופה שהתחזית תשתפר בצורה ניכרת מאמצע שנות ה-2020 ועד סוף שנות ה-20, מונעת בעיקר על ידי מה שהחברה מכנה "מגטרון החשמול".
BHP מאמינה כי ייצור חשמל מתחדש, חשמול תחבורה קלה והתשתית לתמיכה בשניהם ייצרו כמות גדולה של ביקוש לצריכת נחושת, מה שיוביל להמריא הביקוש למחירי הנחושת.
התעשייה זהירה מדי לגבי פרויקטים חדשים
בטווח הארוך יותר, אמר BHP, ישנם גורמים רבים התומכים במחירי הנחושת, כולל דרגות נחושת נמוכות יותר, דלדול משאבים, מגבלות מים, העומק והמורכבות ההולכת וגוברת של אפשרויות הפיתוח ומיעוט הזדמנויות פיתוח איכותיות בעתיד.
BHP אומר שלמרות שהייתה פעילות חדשה בפיתוח פרויקטים, התעשייה כולה הייתה זהירה מדי בהשוואה לאפקט ההילה המכוון לעתיד של נחושת.
BHP מאמינה שזה משקף מדיניות וחוסר ודאות פוליטית. צ'ילה ופרו, למשל, מהוות יחד כשני חמישיות מאספקת הנחושת העולמית ושליש מהעתודות, אך הן מפגינות גם חוסר יציבות רגולטורי שנותן הפסקה לחוקרים פוטנציאליים, למפתחי פרויקטים ולבעלי נכסים.
הוצאות ההון לא עומדות בקנה אחד עם הביקוש
BHP גם אמרה שיש "ניתוק משמעותי מאוד" בין ציפיות הביקוש לבין הוצאות הון. הדוחות הפנימיים של החברה מצביעים על כך שהוצאות הון מצטברות ברחבי הענף עשויות להגיע ל-250 מיליארד דולר עד 2030, תחת עלייה צפויה בביקוש.
עם זאת, הדו"ח, המצטט נתונים של S&P Global, חברת הניתוח הפיננסי, אמר כי עד 2024 ההוצאות של רוב יצרני הנחושת בין 80 הכורים הגדולים יהיו רק כמחצית מרמת השיא של ההוצאות ב-2014.
BHP מעריכה כי ירידות בדרגות יגרמו לאובדן של כ-2 מיליון טון נחושת בשנה עד 2030, בעוד שגורמי דלדול משאבים עשויים להוסיף עוד 1.5 מיליון ל-2.25 מיליון טון בשנה, בהתאם לגורמים כמו ציפיות המחיר והסביבה הרגולטורית שבה מתקבלות החלטות להאריך את חיי.
